שיטות ביתיות: אילו מהן באמת עובדות
בוחנים בכנות שיטות ביתיות נפוצות — חלקן אינן חסרות תועלת, אך לא למטרה שמייחסים להן.
דנים בשיטות ביתיות למאבק במזיקים ברצון רב יותר מאשר בתכשירים, ואין זה נכון לזלזל בהן מיד. חלק מהן אכן עושה משהו — פשוט לא את מה שמצפים מהן.
לבנדר, ארז ולענה נגד עש. האפקט הדוחה קיים והוא אמיתי, אך פועל רק על פרפרים בוגרים ורק כל עוד הריח חזק — כלומר במשך כמה שבועות. על הזחלים, שפוגעים בבגדים, אין לכך כל השפעה. כאמצעי מניעה בארון שכבר נקי — זה עובד. כאמצעי למאבק בנגיעות קיימת — לא.
חומצה בורית נגד תיקנים. היא פועלת, וזה אינו מיתוס: היא שימשה בסיס לפיתיונות ביתיים זמן רב לפני הופעת הג'לים. הבעיה היא במינון ובצורה — כדור ביתי מתייבש, מאבד את האטרקטיביות שלו ודורש שהתיקן יגיע דווקא אליו. ג'ל תעשייתי פותר בדיוק את המשימה הזאת: בסיס פיתיון יציב בתוספת פעולה מושהית הפועלת בשרשרת.
מכשירי הרחקה אולטרסוניים. אין הוכחות משכנעות ליעילותם נגד מכרסמים וחרקים. אפקט ראשוני מהופעת גירוי חדש אפשרי, אך בעלי החיים מתרגלים אליו במהירות.
נענע ועלי דפנה נגד מכרסמים. עכבר אכן אינו אוהב ריחות חריפים, אך עכבר רעב סובל אותם. כאמצעי יחיד — זה אינו עובד.
המסקנה הכללית, בלי התנשאות: שיטות ביתיות אינן רעות למניעה ובמקומות שבהם הבעיה עדיין לא התחילה. כאשר כבר קיימת נגיעות, הן נותנות תחושת פעולה, אך הזמן עובר — ונאלצים להתמודד עם מספר גדול יותר של פרטים.
