טיפול הדברה במקומות שבהם יש ילדים ובעלי חיים
רוב הסיפורים הלא נעימים מתחילים לא בתכשיר, אלא במקום שבו הונח.
בדרך כלל מצמצמים את שאלת הבטיחות בבית לבחירה בתכשיר ״בטוח יותר״. בפועל, הסיכון נקבע לא כל כך על פי ההרכב, אלא על פי אופן הצבת התכשיר ומה שמתרחש לאחר הטיפול.
יש כלל בסיסי אחד: הפיתיון צריך להיות נגיש למזיק ובלתי נגיש לכל השאר. מכאן נובע כמעט כל היתר.
לשם כך נועדו צורות המוצר הסגורות. תיבת פיתיון או תחנת פיתיון בנויות כך שמכרסם או תיקן יכולים להיכנס פנימה, אך ילד וחתול — לא. במקום שבו יש בבית גם אלה וגם אלה, אין זו זהירות יתר אלא נוהל עבודה רגיל.
בפיתיונות קוטלי מכרסמים ראוי להזכיר במיוחד את Bitrex — חומר מר שמוסיפים להרכב בדיוק כדי להפוך את הפיתיון לדוחה בטעמו עבור בני אדם וחיות מחמד, בלי לפגוע במידת המשיכה שלו למכרסמים. זו אינה הגנה מוחלטת, אך היא מפחיתה במידה ניכרת את הסבירות לאכילה מקרית.
מה כדאי להקפיד עליו ללא קשר לצורת המוצר:
- פיזור הפיתיון בכפפות — הן מטעמי היגיינה והן כדי לשמור על ההיענות לפיתיון;
- הצבה מאחורי רהיטים ומכשירים ובגומחות טכניות, ולא על משטחים פתוחים;
- רישום הנקודות שבהן פוזר הפיתיון, כדי שבסיום הטיפול לאסוף את כולן;
- אחסון האריזה בנפרד ממוצרי מזון ומחוץ להישג ידם של ילדים.
ועוד דבר כללי: ההוראות שעל האריזה אינן נכתבות כדי לצאת ידי חובה. המינון, ההגבלות ואמצעי הזהירות מצוינים שם במפורש, ופשוט יותר לפעול לפיהם מאשר להתמודד אחר כך עם התוצאות.
