קרציות: מה השתנה בעצות המוכרות

נדמה שכולם יודעים על קרציות, אך חלק ניכר מהעצות המוכרות לציבור כבר התיישנו, וחלקן אף מעלות את הסיכון באופן ישיר.

אין לשפוך עליהן שמן. העצה לטפטף שמן על הקרציה כדי שהיא "תיחנק ותצא מעצמה" עדיין נפוצה. למעשה, במצב של מחסור בחמצן הקרציה פולטת את תוכן המעי שלה אל הפצע, והסבירות להעברת זיהום עולה. יש להסיר אותה מכנית, ומהר ככל האפשר.

לסובב, לא למשוך. הקרציה נאחזת בעור בעזרת חדק משונן, ולכן במשיכה חדה היא נקרעת לעיתים קרובות והראש נשאר בעור. אוחזים בה בפינצטה או בקרס מיוחד סמוך ככל האפשר לעור, ומסובבים בתנועה חלקה.

הקרציה אינה נופלת מעצים. היא אינה קופצת ואינה עפה, אלא יושבת על עשב ועל שיחים נמוכים, בדרך כלל בגובה שאינו עולה על מטר, ונצמדת לעובר במקום. מכאן שצריך להגן קודם כול על הרגליים, וההרגל לחפש קרציות בשיער הוא משני — אף שהיא אכן זוחלת כלפי מעלה.

לא רק היער מסוכן. חלק ניכר מההיצמדויות מתרחש במגרשי בתי קיץ, בפארקים עירוניים ובבתי קברות. התחושה "הרי אנחנו לא ביער" מטעה מדי שנה.

מה שבאמת עובד במגרש: כיסוח קבוע, פינוי עלים ופסולת עצים, ריסוס אקריצידי (נגד קרציות) בתחילת העונה ובדיקה לאחר כל יציאה לעשב. וגם מכנסיים המוכנסים לגרביים, מוזר ככל שזה ייראה.