חולדה או עכבר: מדוע זו אינה שאלה סתמית
התשובה קובעת את אופן פיזור הפיתיונות, את מספר נקודות הפיתיון ואת לוחות הזמנים.
«יש לנו מכרסמים» אינה הגדרה מספקת למשימה. חולדות ועכברים מתנהגים באופן שונה כל כך, שטקטיקה נגד האחד פועלת בצורה גרועה נגד האחר.
עכבר הוא סקרן ובוחן ברצון חפצים חדשים. הוא מנסה את הפיתיון כמעט מיד, אך אוכל מעט ובמקומות שונים, ולכן צריך הרבה נקודות והן צריכות להיות צפופות — במרחק של שניים עד שלושה מטרים זו מזו לאורך הקירות. עכבר כמעט אף פעם אינו מתרחק מהקן: אם נמצאו עקבות בפינה מסוימת, המקור כמעט בוודאות נמצא בקרבת מקום.
חולדה מתנהגת באופן הפוך. היא זהירה ונרתעת מכל דבר חדש בסביבה המוכרת לה — תכונה המכונה נאופוביה. חולדה עשויה לעקוף תחנת פיתיון חדשה במשך כמה ימים, וזהו מהלך תקין ולא כישלון. לעומת זאת, היא נעה עשרות מטרים במסלולים קבועים לאורך הקירות, ולכן צריך פחות נקודות, אך יש להציב אותן בדיוק במסלול.
ההבדל המעשי נראה כך: כאשר מדובר בעכברים, היעדר אכילה לאחר יומיים הוא סיבה לבחון מחדש את המיקום. כאשר מדובר בחולדות, לאחר יומיים אין לכך עדיין משמעות; את המסקנות מסיקים לאחר שבוע.
הדרך הקלה ביותר לקבוע עם מי מתמודדים היא לפי הגללים: אצל עכבר הם בגודל גרגר אורז, ואצל חולדה גדולים יותר במידה ניכרת, עד סנטימטר וחצי. סימן נוסף הוא גודל החורים שנכרסמו ואופי הנזק לאריזה.
